Background Image
Table of Contents Table of Contents
Next Page  12 / 44 Previous Page
Information
Show Menu
Next Page 12 / 44 Previous Page
Page Background

עמ׳

2015

ינואר

טבת תשע"ה

270

גיליוןמס'

MB

יקינתון

12

והיסטוריה

ביוגרפיה

הרחבת הזכרון

מאת מיכאל דק

אני מבקש לקחת כנקודת פתיחה כללית ואינטואיטיבית את

היכולת להעלות בהווה את

המונח זכרון ולהגדיר אותו כלהלן:

. לא שאין בהגדרה הזו פגמים אבל היא תתאים לדברים

העבר

שלפנינו. אם יתעורר צורך במהלך הדברים נשנה אותה, את

ההגדרה. יש גם הטוענים שאם מתעורר צורך משנים אותו-

את העבר, או מכל מקום את זכרון-העבר, כלומר מתאימים

להעלאה בהווה את ה‘סיפור’ של מה שקרה בעבר. לעתים

קוראים לכך ‘נראטיב’. לצד הדווחים על העלאת חוויות מן

העבר הקונקרטי באמצעות היפנוזה יש ראיות להשתלת עבר

מדומה בזכרון, והעלאתו כזכרון מוצק ו‘ממשי’.

ומן העבר האחר של ההווה, עם פזילה קלה לעתיד, מדברים

כבר אפילו על זכרון גנטי והרחבת המידע העובר בסליל

לגנטיקה קצרת מועד. קוראים לכך אפיגנטיקה.

DNA

ה-

באפיגנטיקה יש מעין ‘כתמים’ על הסליל הנושא את המידע

הגנטי וכך יכולה טראומה מן העבר להתבטא במידע גנטי

העובר לדורות הבאים. כך יכולה, למשל, טראומה ‘לרכוב’

ולעבור בתורשה, לפחות לטווח של דור או

DNA

על סליל ה-

שניים. הדבר דומה קצת לשידור רדיו שבו שולחים גל נושא

ועליו רוכבת האינפורמציה האקוסטית (למשל המוסיקה) בגל

העולה ויורד סביב הגל הנושא ומכיל את ה’אינפורמאציה’

השידורית, ומכאן למילה זכרון. פעם נתקלתי במחקר של

אשר ביקשו לתת

Gilbert and Gubar

שתי חוקרות אמריקניות

ועל כך שמקורה

History

אינטרפרטאציה פמיניסטית למלה

, כלומר הסיפור מנקודת המבט הגברית.

his story

בשילוב של

בעיני זה מופרך לפחות כמו שהיסטריה היא תכונה נשית

המבוססת על המונח שמקורו הוא ‘היסטר’-רחם. על פי גישה

זו גם הרחמנות (מלשון ‘רחם’) היא תכונה ‘נשית’. תמיד

שמשמעותו המילונית

Geschichte

אהבתי את המונח בגרמנית

יפה גם ל‘סיפור’ וגם לשכבות המצטברות של ‘תולדות’ שהן

Geschichte

הן ההיסטוריה. אבל יש עוד מקבילה לשונית ל-

הבאה מאותו מקור. חפירה ארכיאולוגית, במקרה הזה התרגום

כבר מקרב למשמעות: שכבתיות. שיטתה של הארכיאולוגית

קתלין קניון היתה לחפור חתך לעומק אתר ארכיאולוגי ולחשוף

את השכבות לדורותיהן ומכאן להסיק על תולדות המקום.

אבל חפירות ארכיאולוגיות לא נועדו רק במטרה לחשוף את

העבר הרחוק. במחנה המוות סוביבור מתנהלות מזה כמה ‘עונות’

חפירות לחשוף את הממצאים שנקברו בנסיון לטשטש עקבות של

מה שהתרחש במחנה במהלך השואה ובזמן המרד. והנה מפגש של

ארכיאולוגיה בשירות ההיסטוריה בחתירה לבסס את הזכרון.

וההיסטוריה כידוע היא לא דווקא מה שקרה אלא מה שמספרים

על מה שקרה (היסטוריוגרפיה), עוד אחד מן הנתיבים של הזכרון

(ולעתים של אידיאולוגיה או אינטרס פוליטי, או רביזיוניזם

לשמו) לעשות בעבר כבתוך שלו. אם כבר העפנו

קודם מבט לשוני, הרי גם המלים ‘זכר’

ו‘זכרון’ (למעשי בראשית, ליציאת

מצרים) מעוררת מיד הקשר של

‘זכר’ ולא של נקבה. ונוסף על

כך, נושא המונח זכרון בעברית

יותר ממשמעות אחת: כוחו של המוח לאגור נתונים וגם היכולת

לשלוף מהם נתון אחד מתוך המצבור האדיר. באנגלית הזכרון

כלומר איחוי

remembering

ופעולת הזכירה היא

memory

הוא

של אבר קרוע, ולעתים גם של עבר קרוע.

לא מכבר הלך לעולמו הסופר הגרמני הנפלא זיגפריד לנץ.

‘משבית

Der Spielverderber

בסיפור קצר מפרי עטו הנקרא

השמחה’ (תרגום בקירוב) מסופר על אחד הזוכר את מה

שאחרים רוצים, מנסים ומצליחים לשכוח. “מי שרוצה להגיע

לגן העדן חייב קודם לבטל את הזכרון” אומר יוזף וולינה.

גיבורו של לנץ הוא מצורע חברתי בגלל יכולתו לזכור. הוא

מגיע לוילה אלגנטית כמודד מטעם העיריה ו‘בעל הבית’ מראה

לו בגאווה את הנכס. המודד מזכיר לו ולאחרים את סיפורו של

בעליו הקודם של הבית שנושל גורש ונרצח. השתתפותו של

ה’אריזטור’ בנישול אינה מוטלת בספק, הופעתו של המודד

בתפקיד הזכרון משביתה את השמחה. הכל עניין של נקודת

מבט. זהו אחד הצירים שסביבם סובב זכרון, כל זכרון.

כשפקדתי, עם אמי וילדי, בביקור שורשים, את עיירת הולדתו

של אבי, הביטה מבעד לחלון הבית החד קומתי אשה,מוטרדת,

על פניה שמוט זוג משקפיים. למען הדיוק הייתה למשקפיים רק

זכוכית אחת כעדשה. השניה היתה מוקפת מסגרת ריקה, מישקף:

“מה אתם רוצים, הרי קנינו את הבית כשהרגו את היהודים”

אמרה בעלת הבית בטון ענייני ונוקדני של מי שהצדק לצידו,

בהנחה שבאנו לגזול ממנה את הגזלה. אלא ששכר ‘טרחת’

העורך דין היה בוודאי גבוה יותר ממחיר הבית. בשיטוט מאוחר

יותר באתר הרשמי של העיירה הפורחת באינטרנט, לא נזכר

כלל שהיה לה עבר יהודי - שהיו יהודים בעברה - שהיו איבר

מאבריה. מפעילי האתר זכרו לשכוח חלק מתולדות המקום. גם

השיכחה - יחד עם אחיותיה ההשכחה וההכחשה - הפכו להיות

חלק מתולדות המקום. השכחה היא הצל המעיב על הזכרון.

ההנצחה היא תוצאה של ניסיונו של המין האנושי לתת

לעבר חיי נצח שלא מובטחים לו בזכרון האישי והקולקטיבי.

בדברים הבאים ננסה לתת מקום למגוון רחב של אופני זכרון

והנצחה, במילה המסופרת והכתובה וגם מעבר למלים, שהן

האמצעי המקובל והנפוץ להעברת זכרונות אנושיים.

לא מכבר יצא בארץ (בהוצאת מודן וחרגול) ספרו של מישל

הדור

קישקה, המאייר והקריקטוריסט הישראלי יליד בלגיה, “

”. התמודדות של בן הדור השני

השני דברים שלא סיפרתי לאבא

עם ההתמודדות של אביו, ניצול אושוויץ, עם זכרון השואה

והחדירה התת-עורית לילדות ולבגרות של בניו ומשפחתו. הספר

נכתב, וצוייר, במתכונת של קומיקס, היום קוראים לכך ‘רומאן

גרפי’. ההתמודדות עם המלה ‘קומיקס’ ושואה, כך נדמה, היא

כבר מאחורינו. את הנתיב הגרפי הזה פרץ לפני למעלה מעשרים

שנה המאייר האמריקני ארט שפיגלמן. שפיגלמן נתן לגיבוריו

צלם של עכברים ומכאן גם שמם של הספרים מסדרת ‘מאוס’.

הפיתוי גדול להתוות קווי דמיון והבדלים בין קישקה לשפיגלמן

אבל הוא לא מחויב המציאות. קודם כל (וזו

תחושה סובייקטיבית) סיפורי שואה ונגזרותיה

הם כמו נרות חנוכה שאין אנו רשאים אלא

לראותם בלבד. על אחת כמה וכמה

כאשר הסיפור הוא אישי וייחודי,

וממילא אין זכרון אחד דומה