Background Image
Table of Contents Table of Contents
Next Page  10 / 44 Previous Page
Information
Show Menu
Next Page 10 / 44 Previous Page
Page Background

עמ׳

2015

ינואר

טבת תשע"ה

270

גיליוןמס'

MB

יקינתון

10

והיסטוריה

ביוגרפיה

מיומן פרטי - להיסטוריה כללית

מאת ד”ר רחל פרוידנטל - מכון ליאו בק

בציפורני הרייך השלישי, יומניו של וילי כהן,

השקת הספר

בהוצאת מכון קבנר והוצאת מגנס נערכה בערב גשום. היה זה

אירוע ראשון במסגרת שיתוף הפעולה בין הארגון לבין מכון

ליאו בק, ירושלים. למרות הגשם התברר שאפשר, כמו תמיד,

לסמוך על היקים. זמן רב לפני תחילת האירוע כבר היה אולם

‘נופים’ במוזיאון ארץ ישראל מלא מפה לפה. את הערב ניהל

ביד רמה ובחן רב בני הנדל, שגם קרא קטעים מתוך הספר.

יומניו של וילי כהן - שנערכו בידי נכדתו ההיסטוריונית

תמר כהן-גזית ברגישות רבה - קשים לקריאה, לא רק בגלל

התיאורים של עולם שהולך ונחרב, אלא דווקא בגלל שהזוועה

מתוארת בהם בסגנון לקוני, מרוחק, סגנון של היסטוריון שמדווח

על חיי יום יום, שהולכים ונעשים בלתי אפשריים עד שנקטעים.

פרופ’ שמואל פיינר, יו”ר מכון ליאו בק ירושלים, ומר יהושוע

שפיר, יו”ר סניף תל אביב והמרכז של הארגון, פתחו את הערב

וברכו על שיתוף הפעולה. פרופ’ פיינר סיפר שכהיסטוריון של

יהדות גרמניה ב’עת החדשה’ הוא מרגיש הזדהות עם ההיסטוריון

וילי כהן. דמותהשל יהדות גרמניה נשקפתמיומניו בגווניה השונים,

בתרבותה המיוחדת, בסתירות ובאמביוולנטיות שליוו אותה.

פרופ’ משה צימרמן דיבר על חשיבותו של הספר לכתיבת

ההיסטוריה. כהן הוא ‘עד-הזמן’. היומנים חושפים את הטרגיות

של ההשתייכויות השונות שלו: אהבתו לגרמניה, ההזדהות עם

מהלכים שונים (כך למשל ממקומו כיהודי אורתודוכסי הוא

מסכים עם האיסור על ‘נישואי תערובת’), התפיסה שגם לקרבן

יש חלק באשמה, זיקתו החזקה ליהדות, הכמיהה שלו כציוני

לעלות לארץ ישראל. פרופ’ גיא מירון דיבר על חוויית הדחיקה

וההסתגרות העולה מהיומנים. ככל שהמרחב הציבורי נעשה

נאצי יותר ונסגר בפני היהודים, כך נסוג וילי כהן למרחב

הפרטי. הוא מפתח אסטרטגיות של התמודדות: לא לראות,

ליצור מרחק פנימי מהאירועים, לצמצם את החיים לתחומי

הבית, עד שגם המרחב הפנימי הולך ומצטמצם וכהן לא יוצא

עוד מהבית ומתרכז באוסף הבולים שלו ובכתיבת היומנים.

ד”ר תמר כהן-גזית שרטטה קווים לדמותו של סבה:

יהודי אורתודוקסי, ציוני, סוציאליסט, הומניסט, פטריוט

גרמני. מהיומנים נשקפת אישיות שלמה ומלאת סתירות

כאחת: כחייל גאה במלחמת העולם הראשונה הוא מרגיש

את ‘חרפת וורסאי’, אך תומך בשבועה “לעולם לא עוד

מלחמה”; בעיצומה של המלחמה הוא מתייחס למטוסים של

בעלות הברית כמטוסי אויב; מתוך אהבה לגרמניה, לנופיה

ולתרבותה הוא מנסה להבין את המהלכים השונים ואת

חלקם הוא אף מצדיק; בו בזמן פטריוט גרמני וציוני נלהב.

בסיום הערב עלה לבמה גבריאל הולצר שהיה תלמידו

של וילי כהן ב’יוהנס גימנזיום’ בברסלאו. לאחר שקרא

מאמר שכתב התלמיד הולצר אמר לו וילי כהן: לך יהיו

תפוחי אדמה קטנים. מה פירוש? וכהן הסביר: נהוג

לומר שלאיכרים טיפשים גדלים תפוחי אדמה גדולים.

ואסיים בנימה אישית: בימים אלה, כשהחברה הישראלית

נאבקת על דמותה, חשבתי על המורשת ההומניסטית שהורישה

לנו יהדות גרמניה. וחשבתי על הדברים המתוארים ביומניו של

וילי כהן ועל הדינמיקה שלהם, על אישיותו הטרגית והנוגעת

ללב - נציג של עולם שנחרב.

, אירוע משותף לארגון

בציפורני הרייך השלישי - יומניו של וילי כהן

יוצאי מרכז אירופה, מכון ליאו בק ירושלים ומרכז קבנר להיסטוריה

גרמנית, האוניברסיטה העברית.

צילומים אלישע אבן-טוב