מגזין משטרת ישראל

מגזין 50 | מגזין המשטרה 22 באותו בוקר עברנו בכל תוואי התפר של מטה יהודה ולאחר מכן הקמנו חסם במחסום בית”ר. סמוך לשעה 03:9 נערכנו באזור, והגדרתי תפקידים לכל אחד מהלוחמים. במקביל סרקתי את כלי הרכב שעברו באזור, והלוחם שלידי אבטח את המחסום. אני מפקד על צוות של שמונה לוחמים באגף המבצעים בתחנה הירוקה של משמר הגבול במטה יהודה. בשגרה, הצוות מבצע מארבים בשטח לעברייני רכוש באזור התפר שבמטה. מאז שהחל מבצע “צוק איתן” תגברנו את הגזרה ונערכנו לכל אירוע, מורכב ככל שיהיה. טיפלנו בנפילת הרקטות שהיו בזירה, תחמנו את הזירות, בודדנו אותן מאוכלוסייה ונערכנו להגעת חבלן. במקביל הצוות פעל ללא הרף במוקדים שבהם יש מעבר של חוליות ושל מסתננים. בבוקר המדובר, אחד מהרכבים שעברו נראה לי חשוד. כשהוא התקרב, החשד שלי גבר. הבחנתי שהנהג חבש פאה נוכרית לראשו, היו לו זיפים ומשקפי שמש, ומשהו בהתנהלות שלו לא נראה שגרתי. סימנתי לנהג החשוד לעצור, שאלתי אותו שאלות והוא התחיל לגמגם, ואז הבנתי שמשהו לא תקין. פתאום, תוך כדי שאנחנו מדברים, הוא התחיל בנסיעה. כשהבנתי שהוא לא מתכוון לעמוד במקום, הכנסתי את היד שלי דרך חלון הרכב, דחקתי אותו לכיסא וניסיתי לדומם לו את המנוע. בתגובה הוא לחץ על הגז והתחיל לנסוע מהר יותר, ואני נכנסתי לתוך האוטו דרך החלון, וכאשר פלג הגוף העליון שלי בתוך הרכב שלפתי אקדח וכיוונתי לו לראש, אבל הוא עדיין לא עצר. התכוננתי לבצע ירי כדי לעצור אותו, ואז הבחנתי שבחלק האחורי של הרכב יש בלוני גז וחוטים. הבנתי מיד שמדובר ברכב תופת ושאם אני יורה הכל מתפוצץ. אחד הלוחמים בצוות, סמ”ר נדב טוטיאן, רץ לידי מתחילת האירוע וברגע שהרכב נעצר פתחתי את הדלת ודחקתי את הנהג החוצה. במקביל, לוחם אחר בצוות, סמ”ר יונתן אהרון, הבין מה מתרחש ונכנס לרכב שלנו כדי להיות מוכן לבצע מרדף במידת הצורך. הקפדנו לשמור על הידיים של הנהג, כדי שלא יוכל להפעיל את המטען, והלוחמים מהצוות וחיילים נוספים כבלו אותו במהירות. באופן מקרי עבר במקום בדיוק באותן דקות צוות של חבלנים. אחד מהם, עמיחי ליטקה, שהיה בדרכו הביתה, נשאר שם עד סוף האירוע. ברגע שראה את הרכב הוא צעק לנו שזה רכב תופת ושנתרחק כמה שיותר מהר. התחלנו לבודד את הזירה, והחבלנים טיפלו במטענים שברכב. כוחות רבים הגיעו לזירת האירוע, בהם סגל הפיקוד של מטה יהודה. האירוע הסתיים סופית כ-21 שעות לאחר מכן. כשחשבתי על אותן דקות של מניעת הפיגוע הבנתי שבאותם רגעים פעלתי באופן אוטומטי. לא חשבתי על שום דבר מלבד איך לעצור את המחבל. הבנתי שעשיתי את מה שהייתי צריך לעשות באותו רגע והפעלתי שיקול דעת. אירועים כאלה הם משהו שאנחנו מתכוננים לו מדי יום. זאת העבודה שלנו בסופו של דבר. בשביל זה אנחנו כאן, ואני בסך הכל עשיתי את תפקידי. כשצפיתי בסרטון שמתעד את האירוע שמחתי לראות עד כמה הלוחמים היו איתי באותם רגעים וגיבו אותי - אלה הפקודים שלי, איתם אני עובד יום יום בשטח והם האנשים שעליהם אני סומך. אני לא גיבור, ההצלחה היא בזכות העבודה המשותפת של הלוחמים בצוות. הם ראויים להערכה גדולה מאוד, כי בלעדיהם זה היה יכול להיגמר אחרת. מיד אחרי האירוע חזרנו לשגרת הפעילות המלאה שלנו. הפקנו לקחים והבנו מה לשמר ומה לשפר והמשכנו הלאה. הצוות מאוד מגובש, הכל נעשה ביחד והמוטיבציה בשמיים. אני יודע שמה שמניע את הלוחמים בצוות הוא אך ורק תחושת השליחות. לבוא ולעבוד לילה לילה במארבים זה לא קל, אבל הם עושים את העבודה שלהם בשקט ובצורה טובה מאוד. משמח אותי שהם מרגישים סיפוק. מדובר בלוחמים ערכיים מאוד, וכשאני מסתכל עליהם אני לומד מהם מהי ציונות. ציונות מפקח ישורון צורן ממשמר הגבול מספר על הבוקר שבו הוא וחייליו נטרלו >> מכונית תופת שהיתה בדרכה לפיגוע

RkJQdWJsaXNoZXIy NTkzMDY=