© איגוד המוסיקאים הישראלי - page 7

הפעולה עם גוטפריד. השניים הקימו יחדיו רביעייה בשם – "רביעיית כרמל"
שזכתה להצלחה כבירה באירופה בשנות השישים.
שנות ה-06 המשיכו להאיר פנים לפיאמנטה שביסס את מעמדו כאחד
מהנגנים המוכשרים בישראל. האחרון הצטרף ללהקה הדרום אמריקנית
"לוס סינקוס אמיגוס", עימם בילה כשנה וחצי בהופעות ברחבי הגלובוס, ועוד
קודם לכן התקבל לתזמורת ג'אז ייצוגית של פיסי אושרוביץ' שהופיעה במלון
דן תל-אביב. עם חזרתו ארצה, המשיך פיאמנטה להתמקצע, הפעם כמעבד
ומלחין בעזרתו הנדיבה של ד"ר צבי קרן, שסייעה לו לזכות בביקוש גבוה
מצד מיטב האמנים הישראליים של אותה תקופה, ביניהם אריק איינשטיין,
שלמה ארצי, חווה אלברשטיין, יהורם גאון, שושנה דמארי, יפה ירקוני, ג'ו
עמר ועוד. אפרופו אינשטיין, השניים איחדו כוחות במסגרת להקת "הברנשים
של פיאמנטה", אשר ליוותה את הזמר בשלל הופעותיו הן בישראל ובארה"ב.
שוב עם דני גוטפריד, הקים בתחילת שנות השבעים את סדנת הג'אז", שזכתה
להקליט בשנת 2791 את תקליט הג'אז האינסטרומנטלי הראשון שהוקלט
בישראל "מזרה ישראל יקבצנו" כאן הונחו היסודות לאתנו –ג'אז הישראלי (!)
החלום האמריקאי
לאחר שרכש לעצמו מעמד רם בנוף המוסיקה הישראלית, המשיך
פיאמנטה לאתגר את עצמו ובשנות ה-07 החליט לאחר שהתלווה ליהורם
גאון כמנצח תזמורת לסיור בדרום אפריקה וארה"ב, להישאר בניו-יורק.
"בעיר הגדולה" בילה פיאמנטה שמונה שנים, בהן לא נח לרגע, בתקופה
מעשירה ומרתקת עבורו, שכללה לימודי מוסיקה אלקטרונית ב-"מנהטן
סקול אוף מיוזיק" אצל המלחין והפרופסור, אליס טננבאום, וכן לימודי
מוסיקה קלאסית ערבית ונגינת עוד אצל פרופסור עובדיה חאקקי .
בנוסף, גם זכה לנגן ולהופיע עם תזמורותיהם של דון פינטו וטיטו פואנטה,
מי שנחשבו לאורים והתומים בסצנת מוסיקת הסלסה בעולם. "התקופה
ועוד שלל כלים אשר היקנו לו ברבות השנים מעמד של אחד מנכסי צאן
הברזל של המוסיקה בישראל. על אף המחמאות, מסרב אלברט לנוח על
זרי הדפנה ובענווה מרשימה אינו מסתכל לאחור, אלא מיטיב להתייחס
אל דור הנגנים החדש והצעיר, לו הוא מעביר מניסיונו רב השנים במסגרת
שיעורים פרטיים וסדנאות שונות.
אלברט, כאחד מדור המייסדים של הג'אז בישראל. איזו כברת דרך עשינו
עד היום?
"עם יד על הלב, אני חושב שכל מי שנמנה על סצנת הג'אז בישראל, יכול וצריך
לטפוח לעצמו על השכם. כשאני וחבריי התחלנו לנגן ג'אז בתחילת הדרך,
הברנשים של פיאמנטה - האדון הרופא (דוקטור דוליטל) - 0791
- בביצוע אלברט פיאמנטה
Blues To Abdul Wahab
בארה"ב עשתה לי טוב בכל המובנים", מעיד פיאמנטה במבט לאחור. "אם
בשנות ה-05 או ה-06 בשביל לשמוע ג'אז, היית צריך לשחק שעה עם
הרדיו בכדי למצוא את התחנה המתאימה, בארצות הברית שהיא מולדת
הג'אז, זכיתי לשמוע אותו בכל פינה ובעיקר ללמוד המון".
ב-9791 חזר פיאמנטה ארצה, ובהשפעת החוויה האמריקאית, הגיע לסיור
הופעות עם מחזמר זמרים שחורים בשם "לבי שייך לברודוויי" ואף שנה
לאחר מכן, הפיק תקליט מיוחד המשלב אלתורי ג'אז עם מוסיקה אתנית.
זמן קצר לאחר מכן קיבל על עצמו פיאמנטה את תפקיד המנהל המוסיקלי
והמנצח של מרכז המוסיקה של תל-אביב, תפקיד בו כיהן עד לפני שנים
אחדות בהצלחה רבה.
אהבה ושמה ג'אז
אחת מגולות הכותרת בקריירה המוסיקלית של פיאמנטה מקורן במושג
"האתנו-ג'אז", אותו הוא הביא לישראל. "האתנו-ג'אז" של פיאמנטה,
משלב בין הג'אז למוסיקת עולם אתנית, בעלת מוטיבים ערביים מקוריים
היוצרים קונטרסט מוסיקלי מרתק. במסגרת המושג החדש פעל פיאמנטה
במסגרת מספר להקות שדגלו בסגנון המדובר, לרבות "כמון" ו-"אל רביע"
שנחשבו לחלוצות הז'אנר בישראל.
ככלל, אין להטיל דופי באיכויותיו של פיאמנטה שמחזיק כיום במספר רב
של תארים מוסיקליים, כמנצח, מלחין, מעבד, נגן קלרינט, סקסופון, חליל,
שיערנו שתוך מקסימום 02 שנה, כבר לא יהיה מי שינגן איתנו. להפתעתנו,
הקים דני גוטפריד בתחילת שנות ה-08 את המחלקה לג'אז באקדמיה
בירושלים ובאמצע שנות ה-08 הוקם בית הספר רימון. שניהם הניבו במשך
השנים שורה של נגני ג'אז ברמה גבוהה, והפכו את ישראל למיני מעצמה
בתחום. כיום ישראל נחשבת לאחת המדינות המובילות והגדולות בסצנת
הג'אז העולמית, ביחס למספר התושבים, ואני חייב לציין שזוהי גאווה ענקית.
כשהגעתי לניו-יורק בשנות ה-07, וסיפרתי שאני מישראל ומנגן ג'אז,
היו לא מעט אנשים שעיקמו את הפרצוף. לעומת זאת, כיום יש הרבה
הערכה וכבוד לאיכויות של הנגנים מישראל בסצנה, הן בארצות הברית
והן באירופה. זה דבר חשוב וטוב לתדמית שלנו, במיוחד בימים בהם אנחנו
זקוקים לכל טיפה של יחסי ציבור חיוביים".
כבשת במשך השנים פסגות ושיאים רבים, יש לך עוד חלומות?
"אני מטבעי תמיד מסתכל קדימה, מחפש להתמקצע ולנגן טוב יותר בכלי הנגינה
שלי. אני חושב שפרט לבריאות טובה, המטרה שלי לעתיד תהיה להמשיך
לעשות את מה שאני כל כך אוהב - פשוט לנגן מבוקר עד ליל, ואם אפשר גם
תוך כדי שינה. הנגינה הייתה ותמשיך להיות חלק בלתי נפרד מהחיים שלי, ועל
כן החלום מבחינתי הוא להתמיד באהבה הגדולה שלי עוד שנים רבות".
איגוד המוסיקאים ועילם מאחלים בהזדמנות זו לאלברט עוד
שנים רבות של בריאות ועשייה מוסיקלית ברוכה. יישר כוח (!)
20 19 18 17 16 15 14 13 12 11 10 9 8
6 5 4 3 2 1
7