Background Image
Table of Contents Table of Contents
Next Page  6 / 64 Previous Page
Information
Show Menu
Next Page 6 / 64 Previous Page
Page Background

"יהדות מרוקו-מסורת, הגות ואמנות" מאת הפדרציה העולמית של יהדות מרוקו

תשרי-אדר תשע"ה. ינואר-יוני 5102

גליון 1 :

6

הבהרה: מאמר זה, מתוך הספר

"חלוצים בדמעה" נכתב לפני

יותר מ-02 שנה ע"י פרופ' שמעון

שטרית. טיעון "חלוצים בדמעה"-

נכון שבעתיים גם ב-5102.

בשורות הבאות אנו מביאים פרק מתוך

הספר "חלוצים בדמעה-פרקי עיון על יהדות

צפון אפריקה" בעריכתי, שיצא בהוצאת עם

עובד (1991).

אף על פי שהדברים נכתבו לפני כשני

עשורים, הם עדיין תקפים וישימים גם כיום.

הדבר מצער שאין אפשרות להיות אנשי

בשורה ולקבוע כי חל שינוי לטובה. תוכניות

הטלוויזיה "זגורי אמפריה" או ערסים

ופרחות, משקפות גם כיום את האתגרים

הניצבים בפני החברה הישראלית. מה

שטענו בספר "חלוצים בדמעה" היה

שיושבי המעברות היו חלוצים, ומקימי ערי

הפיתוח: דימונה, חצור, אופקים וקרית

שמונה הם חלוצים בדורם כשם שמקימי

דגניה וכנרת ומייסדי חניתה ונהלל, שהוכרו

כחלוצים ומייסדים.

קבוצת המאמרים שהובאו בפרק

ב

הקודם בכרך זה, אשר נתפרסמו בין השנים

0891-3891, ﬠולות המחאה הכואבת

והתביעה למעשי תיקון; בד בבד ﬠולה תקווה

כנה לפעולה המבוססת ﬠל יסודות חיוביים

של שיתוף פﬠולה מתוך כבוד הדדי. קבוצת

מאמרים זו היא רק מדגם קטן מהמאמרים

שנתפרסמו באותה תקופה (3891-8791)

מפרי ﬠטי בנושא זה. המאמר ﬠל "שני נמאס

לי", שהתפרסם בחג השבוﬠות תשמ"ג, היה

האחרון בשורה ארוכה של מאמרים. מאז

חדלתי לכתוב מיוזמתי באותו נושא. היתה

זו החלטה מודﬠת ומכוונת. וﬠתה ממרחק

של זמן אפשר לנמק ולהﬠריך החלטה

זאת. בשנים 8791-3891, כאשר התודﬠ

ה הציבורית למהות הבﬠיה של מעמדם של

יוצאי המזרח בחברה הישראלית הייתה

מבוססת על תפישות מוטﬠות, לפי דעתי, ו

ﬠל הנחות לקויות, ראיתי חובה לﬠצמי

להתריע ולזﬠוק, להציﬠ ולנמק, לבחון ולהגיב.

זאת ﬠשיתי בכלי התקשורת הכלליים ולא

בפרסומים סקטוריאליים, שקהל קוראיהם

היה סקטוריאלי במהותו ומצומצם בהיקפו.

בתקופה שבה נהגתי להתבטא באופן יזום

בשאלות אלו הגבתי גם כלפי תופﬠות של

שימוש לא-ראוי בטיעונים ﬠדתיים, כמו שהיו

בחקירת פרשת אבוחצירא (ראה מאמרי

“עדתיות הדת-סכנות" "הארץ", 0891.01.5).

ברם, לקראת מחצית שנות השמונים ﬠלתה

המודעות לנושא לרמה גבוהה מאוד, ובאותו

שלב באתי לכלל דעה, לאחר שיקול מפורט, כי

תפקידי השתנה מתפקיד של מבקר ומתריﬠ

פﬠיל לתפקיד של איש מעשה הנמנﬠ מניתוח

פומבי של מהות החילוק, אלא ﬠוסק בפﬠולות

של חיבור וקישור בין הקטעים השונים של

העם החלוקים זה עם זה.

בזמנו סברתי שﬠצם ההימנﬠות מהתבטאות

ציבורית יזומה בנושאים אלו יש בה כדי להחליש

את הדגשת החילוק ולחזק את אפשרות הגישור

והחיבור. בתקופה זו עסקתי ביצירת חיבורים

בין הקיבוצים וערי הפיתוח והשכונות. כך למשל

לקחתי חלק יחד ﬠם ראשי התק"ם (אהרן ידלין,

ישﬠיהו פרי, תמר שלוי, ד"ר יוסף בר-ציון ורבים

אחרים) בפורום משותף לתק׳׳ם ולקבוצת כיוון

חדש (שבראשה אני עומד), שנפגש לﬠתים

קרובות בשנים 5891-8891 (הן בקיבוץ והן

בשכונות). זאת מתוך מגמה לﬠודד דפוסים של

חיבור ושיתוף פעולה. בשנים אלו יזמתי במסגרת

פעילותי בתנועת "ביחד" את פרוייקט "והיו לעץ

אחד", המבליט את הנישואים הבינעדתיים ואת

היותנו ﬠם אחד במזיגה טבﬠית.

מעבר לשאלת יחסי האישי ופעילותי שלי

בנושא ניצבת השאלה האם העשור האחרון

שעבר על מדינת ישראל, 9791-9891, הביא

בכנפיו שינוי מהותי או משמעותי של יחסי

עדות בישראל ובמﬠמדם היחסי בחברה

מאת: פרופ' שמעון שטרית

ﬠוד ארוכה הדרך לשוויון

מתוך שער ספרו "חלוצים בדמעה" - פרקי עיון על יהדות צפון אפריקה