Background Image
Table of Contents Table of Contents
Next Page  12 / 28 Previous Page
Information
Show Menu
Next Page 12 / 28 Previous Page
Page Background

12

ó āĈĉ ôûĀú _

ćðýąò _

þôøûøñ _

Ĭıĩĭİ ĴĭĿ

ó āĈĉ ôûĀú _

ćðýąò _

þôøûøñ _

Ĭıĩĭİ ĴĭĿ

פותחים במה עם גיורא פישר

א

ֹ

ן ל

ִ

י

ַ

ד

ֲ

ל. ע

ַ

פ

ָ

, נ

ֹ

ו

ּ

נ

ֶ

ינ

ֵ

י, א

ִ

ּ

ת

ְ

ד

ַ

ּ

ב

ִ

ת: א

ֹ

או

ָ

ּ

ב

ַ

ים ה

ִ

ּ

ל

ִ

ּ

מ

ַ

ת ה

ֶ

ד א

ַ

ע

ַ

י ר

ִ

ל

ְ

ב

ּ

ת ו

ּ

יטו

ִ

ה

ְ

ר

ִ

ּ

ב, ב

ָ

ּ

ג

ַ

ר כבדרך א

ֵ

מ

ֹ

ר או

ָ

ב

ּ

ְ

י כ

ִ

נ

ֲ

ה",

ָ

נ

ֹ

כו

ְ

ה נ

ָ

ח

ּ

נו

ְ

מ

ּ

או

ְ

צ

ָ

ים מ

ִ

ּ

ל

ִ

ּ

מ

ַ

ל ה

ָ

ּ

ה: כ

ּ

ֶ

ל

ַ

ג

ֲ

א

ַ

ר ו

ֵ

ר

ֹ

עו

ְ

ת

ֶ

א

ֹ

ו

ּ

ע ב

ַ

ג

ֶ

ר

ָ

י ל

ִ

מ

ְ

צ

ַ

ת ע

ֶ

ין א

ִ

כ

ֵ

ר. מ

ַ

ּ

ב

ְ

ק

ִ

ת, נ

ֵ

ג, מ

ַ

ר

ֱ

ה

ֶ

ר: נ

ֵ

מ

ֹ

או

(המשורר גיורא פישר, מתוך הספר ו"אחרי זה")

את מילות השיר המצמררות האלו, של החקלאי/מורה/משורר, גיורא פישר ממושב אביגדור במועצת

באר טוביה, בחר שר הביטחון, משה (בוגי) יעלון, כדי לתאר את עולמם של המשפחות השכולות.

פישר שכל את בנו מרום ז"ל שנפל בג'נין במהלך מבצע "חומת מגן" בשנת 2002. יעלון נשא את

הדברים המרגשים האלו באפריל השנה בטקס יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל שנערך בבית

העלמין בקרית שאול.

יעלון הוסיף: "קשים הם כאבי הפרידה. קשים לא פחות ייסוריי הגעגועים, תחושת ההחמצה,

הזיכרונות מימים מאושרים שלא ישובו. כל נופל היה עולם ומלואו, וכל משפחה אשר אוספת את

שבריה ומנסה לשוב בחזרה, בדרך כלשהי, אל מסלול החיים, היא עולם ומלואו. ההתמודדות היא

אישית כל כך, עמוקה כל כך, מרגשת כל כך".

אוהבאדם

לא לחינם בחר יעלון דווקא בציטוט של פישר. מדובר באדם שמייצג את ארץ

ישראל היפה במלוא תפארתה. גם ראש עיריית תל אביב, רון חולדאי, ושר

האוצר, יאיר לפיד, בחרו לצטט משיריו. בכתבה שפרסמה עליו הכתבת דפנה

שחורי בעיתון "ישראל היום" ב- 61 לאוקטובר 0102 היא תיארה כיצד שעון

היד של מרום ז"ל עדיין מתקתק במגירה בשולחנו, מכונית הסקודה הישנה

שלו, שמעוטרת במדבקות "גולני שלי" עדיין ניצבת בחצר וכלבתו פליים,

עדיין מחכה לו בפתח הבית. בשיחתנו, אומר לי פישר, שהשעון הפסיק

לתקתק בדיוק עשור לאחר נפילת מרום וגם כלבתו הנאמנה, שחיכתה לו כל

הזמן, מתה לפני כחודשיים ונקברה בחצר ליד מכוניתו הישנה.

פישר (36) נשוי לדורית. לבני הזוג שלושה ילדים, יאיר 43, גלעד 42

וכאמור, מרום שנפל כשהוא רק בן 91 במבצע חומת מגן בג'נין בשנת

2002. לדורית ויאיר נכדה מבנם יאיר, גילי בת שנתיים. לפישר תואר

שני במקרא, הוא מורה ומחנך בתיכון האזורי בבאר טוביה. עד לפני תשע

שנים עבד גם כרפתן במשרה מלאה במשק שלו במושב. פרסם שלושה

ספרי שירה פרי עטו: "אחרי זה" בהוצאת "עם עובד" בשנת תש"ע, "צירי

חיים" ו"קשב לשירה" בשנת תשע"ד.

פישר מתאר את אישיותו כסיכום של כל חוויות הילדות, הנערות והבגרות

שלו. "אני בן של הורים ציוניים שעלו לארץ בשנת 9391 והשאירו לעד את

משפחותיהם באירופה. הם בחרו בעבודת האדמה כי זו הייתה הדרך הנכונה

לדעתם להגשים את הציונות. אמא שלי הוסיפה ואמרה שהיא מעדיפה לקבל

בעיטה מפרה מאשר מבני אדם".

יש מה שבכל זאת גורם לך אושר?

"מסיבות מאד אישיות, שום דבר לא גורם לי עכשיו ל'אושר'. אם כי גם בימים

קודמים, לא זכור לי שחוויתי 'רגעי אושר לא נשכחים'. היו לי, ואני מניח שזה כמו

כולם, רגעי שמחה. אני מאלה שלא מחפשים גבהים רגשיים, ומסתפק בהתנהלות

יום יומית שגרתית ובריאה. אני אוהב אנשים, ואוהב להיות בחברתם. אני שמח

כשאני כותב, ומאוד מרוצה כשיוצא לי שיר טוב".

השעות האחרונות עם מרום בוודאי חרוטות בזיכרונך ?

"ברור. כפי שאת בוודאי זוכרת, מבצע 'חומת מגן' שנערך בחודש אפריל 2002,

התחיל לאחר הטבח הנורא במשתתפי ליל הסדר במלון פארק שבנתניה. אנחנו

ישבנו ליד שולחן הסדר בביתה של אחותי מיכל במושב מגשימים. מרום כמובן

היה איתנו. באמצע הסדר צלצלה אליו חברתו שני אמויאל, בת ערוגות, וסיפרה

לו מה שקרה. כולנו ידענו שיזעיקו אותו מייד לחזור לצה"ל ואכן כך היה.

המפקד שלו צלצל וביקש שיגיע לג'נין. אני חיבקתי אותו בכל הכוח. הייתה

לי תחושה ש'זהו זה'. דורית, אשתי, הכינה לו סנדוויצ’ים ונפרדנו בצומת

קסטינה. הייתה לי הרגשה כמו בעקידת יצחק. למחרת, באחת עשרה בבוקר

הוא צלצל אלינו מג'נין ושמעתי יריות ברקע. ממש התחננתי שהוא ישמור על עצמו. והוא ענה 'אבא

אני לא יכול להבטיח לך'. זו הייתה השיחה האחרונה שלנו. הוא נהרג כי חבריו והוא עברו מבית לבית

כ ד י

לא לפגוע באזרחים".

האם כתיבת השירים בספרך "אחרי זה" הייתה הדרך

שלך להתמודדות עם נפילת בנך מרום ז"ל?

"התחלתי לכתוב בדיוק שנה לאחר שמרום נפל. זה היה

ברומא. כשעברה שנה, לא היינו מסוגלים לערוך שוב

את הסדר בסביבה הביתית. אשתי תמיד אהבה את

איטליה, לכן החלטתנו לנסוע לשם עם שני ילדינו,

יאיר שהיה אז בן 22 וגלעד שהיה אז בן 31, את הסדר

עשינו בפירנצה בבית חב"ד. משם המשכנו לרומא.

שם, בלי הסבר רציונאלי, התעוררתי באמצע הלילה,

והתחלתי לכתוב בראשי שיר. כל הלילה חזרתי וכתבתי

אותו. בבוקר העליתי אותו על הכתב. האם הכתיבה היא

חלק מההתמודדות שלי? אני חושב שהמילה 'התמודדות'

מדויקת. אני מאוד מחמיר עם עצמי, לא עושה הנחות, מעמיד

מראה מדויקת של רגשותיי מול פניי. נדמה לי שאני מנסה לבדוק

כך, עד כמה אני חזק, ובדרך בוטה מנסה להכריח את עצמי להשלים

עם האובדן. עד עכשיו, ללא הצלחה".

אפשר להגדיר את ספרייך כ"ספרי שכול"?

"בשום פנים ואופן. אני מבקש להדגיש, שלמרות שהשכול נמצא

בספריי, אין הם ספרי שכול. הם ספרי חיים. שירים רבים עוסקים

בתחומים אחרים של החיים כמו: ילדות, התבגרות, זקנה, החיים בארץ

ובמושב. העובדה ששני הספרים מצאו דרכם ללב קוראים רבים שאינם

אמונים על קריאת שירה, מעידה שיש בהם כנראה משהו המשורר את

חייהם של רבים בארץ".

אתה עוסק בהוראת תנ"ך בבית הספר התיכון האזורי באר טוביה.

האם אתה אדם מאמין?

"אני לא אדם מאמין. כלומר, איני שולל אפשרות קיומו של כוח עליון, אבל

לא מוצא שיש כוח כזה המשפיע באופן אישי על גורלי ועל סביבתי. אני,

באופן אישי לא זקוק למצוות כדי להיות אדם טוב. יש לי את המצפן הפנימי

שירשתי מהורי. כשתלמידיי שואלים אותי על אמונתי, אני מסביר להם את

ּ

ינו

ֵ

ל

ְ

ג

ַ

ל ר

ַ

ל ע

ֶ

ז

ְ

ר

ַ

ּ

ת ב

ֹ

או

ָ

ל

ְ

ׁ

ש

ְ

ל

ַ

ׁ

ש

ספרי חיים

בכפר

ד

ַ

ב

ְ

י ל

ִ

נ

ֲ

א

ה

ָ

י

ְ

ר

ּ

רו

ְ

ּ

י ב

ִ

ה ל

ָ

ר

ְ

מ

ָ

א

י.

ִ

מ

ֹ

לו

ְ

ׁ

ש

ִ

ּ

ש ב

ֹ

ר

ְ

ד

ִ

ה ל

ָ

ר

ְ

צ

ָ

ע

ֶ

ׁ

ש

ז

ָ

א

ֵ

ם מ

ִ

י

ַ

ת

ָ

נ

ְ

ׁ

ר ש

ָ

ב

ְ

ּ

כ

ו

ּ

נ

ֶ

ינ

ֵ

ר א

ֵ

ׁ

ש

ָ

א

ֶ

ׁ

ש

ַ

ע

ֹ

נו

ְ

ל

ַ

ל ק

ַ

ה ע

ָ

ב

ּ

כו

ְ

ה ר

ָ

יכ

ִ

ׁ

ש

ְ

מ

ִ

ה

ְ

ו

ת

ָ

ּ

ב

ַ

ׁ

ּ

ש

ַ

ת ה

ַ

ח

ּ

רו

ֲ

א

ַ

ל

. ָ

יה

ֶ

ינ

ִ

נ

ְ

ו

ָ

יה

ֶ

ד

ָ

כ

ְ

נ

ָ

יה

ֶ

נ

ָ

ּ

ם ב

ִ

ע

(מתוך "צירי חיים" הוצאת "קשב לשירה" תשע"ד)

כנראה שיש משהו באיכות החיים המשובחת במועצה האזורית באר טוביה שגורם למעייני

היצירה לפרוח גיורא פישר, חקלאי ממושב אביגדור, התחיל לכתוב שירה לאחר שעבר את

גיל 05, שנה לאחר נפילת בנו מרום ז"ל, בג'נין, במבצע חומת מגן המשוררת, אגי משעול, היא

הקוראת הראשונה של שיריו פישר: "ספרי אינם ספרי שכול. הם ספרי חיים"